מאמרים

ניסיתי כל הלילה להיבהל מההסכם עם האיראנים, ולא הצלחתי.

עוד פעם פחדתי מהבוּרות שש"ס מושכת אותנו אליה,

ומאוטובוסים של "נשים לאחור".

מהגזענים של הבית היהודי,

ומנוער הגבעות,

ומאוטובוסים וכבישים נפרדים לערבים.

מרבנים כמו פינטו ודב ליאור.

מההשתלטות של מעטים כל כך על עושר גדול כל כך.

מהעוני.

מהחזירים.

מהתורים בחדרי המיון.

מהסחבת בבתי המשפט.

מאיך שתיקים נפתחים ואיך נסגרים.

מאוזלת היד מול בית"ר ירושלים.

מהמשטרה.

מהתחבורה הציבורית.

מפושעים שהופכים לחברי כנסת.

מחברי כנסת שהופכים לפושעים.

מכל מיני שרים מוזרים.

כמה שניסיתי לפחד מההסכם עם האיראנים, פחדתי יותר מהורים שמצלמים תינוקות עם שלט "מוות למחבלים".

מראש עיריית אור יהודה.

ויהוד.

ורמת השרון.

ובת ים.

ופתח תקווה.

לכאורה.

מרונאל פישר.

מרות דוד.

לכאורה.

מכל ה"לכאורה" הזה.

מבנק פועלאומי.

מעמותת "אלעד".

מ"אם תרצו".

מההזנחה של "עוטף עזה".

מתוחלת החיים המקוצרת בגליל ובנגב.

מזה שהחקלאי מקבל שקל על מה שאנחנו קונים בסופר בעשרה שקלים.

לא יודע איך זה, אבל שוב הרגשתי שאני פוחד פחות מאובמה והרבה יותר מנתניהו.