מאמרים
יכולת להיות
יכולת להיות
בנאדם,
אומר
לעצמו
הבנאדם,
זהו,
גמרת
מחצית.
איך
שלא
תסתכל
על
עצמך,
אתה
לא
מאלה
שאוכלים
סחוג
עם
כל
דבר
או
שוחים
30
בריכות
עם
כל
בוקר.
תוחלת
החיים
של
גבר
ממוצע
בישראל
היא 72,
ולא
צפויה
לך
זיקנה
מופלגת.
סיימת
חצי
וזה
הזמן
לנקב
עוד
חור
בכרטיסייה
כמו
כל
פריט
שכיח
ודי
שכוח
מין
המין
הזה
של
בעלי-
החיים
שיש
לו
כמעט
כל
מגרעת
אפשרית:
הליכה
זקופה
ויציבה
מחורבנת
וחוסר
פרווה
ועיניים
שלא
יכולות
להביט
לצדדים
בלי
לסובב
את
הראש
כולו,
ואוזניים
שבקושי
שומעות
ואף
שבקושי
מריח
וגור
אחד
בלבד
כמעט
בכל
המלטה -
המין
שחושב
וחושב
וחושב,
ומברבר
ומבלבל
את
המוח.
יותר
מדי
מוח,
ופחות
מדי
מין.
ובכן,
תפקידך,
בגילך,
לפי
הלו"ז,
לסכם
עכשיו
את
מחצית
חייך
שחלפה,
מה
שהיית,
מה
שלא
עשית,
ובעיקר
מה
שיכולת
אבל
לא
תהיה.
אחר-
כך
תתבונן,
מקווה,
קדימה
אל
החצי
השני,
אל
יותר
אושר
ועושר
וכל
זה,
אלא
שכלום
הרי
לא
משתנה,
ואין
טיוטה,
וכמו
שהתנגנת
עד
כה
תמשיך
המחט
להסתובב,
לנגן
אותך
לפי
אותם
תווים
שלא
אתה
כתבת.
מה
תהיה
גדול?
עיתונאי
קטן?
אם
אתה
עוזב
מחר
את
הקיבוץ,
הגזבר
רושם
לך
צ'ק
על
10,000
שקל
על
15
שנות
ותק,
ועוד
איזה
4,000
לקופת
גמל,
ו-200
שקל
על
אמקור 5
משומש,
ובמקום
הקוטג'
והדשא
והכלבים
של
השכנים
יהיו
לך
חדר
וחצי
בסוקולוב
עם
כלבים
של
שכנים.
כל
החברים
שלך
נסעו
בשבת -
משפחה
באוטו
משפחה
באוטו -
לחרמון
או
לסבתות
או
לחפש
איפשהו
אירוס
ארגמן,
ואתה
נשארת.
את
הצ'אנס
למשפחה
כזאת
שיושבת
מול
התנור
בערב
גשום
סוער,
משחקת
שבץ-נא
בנעלי-
בית
עם
שוקו
חם -
לגילגול
הנוכחי
את
האופציה
הזאת
הפסדת.
חבל.
מיזנסצינה
על
מילה
משולשת
נותנת
114
נקודות,
אם
מותר
מילים
לועזיות
במשפחה
שלכם.
האיש
שיכול
להיות.
כל
שנתיים-
שלוש
אתה
נודד.
מאיפה?
לאן?
בלי
תואר
בלי
מקצוע.
יכולת
להיות
נכה
עם
אוטו,
אבל
ריסקת
רק
עקב
ויש
מזה
רק
80
שקל
לחודש.
ילדים
שיכלו
להיות
לך
גורדו
לפחים,
כובסו
מהסדינים,
ירדו
עם
המים.
רק
אחד
רואה
איתך
"מבט
ספורט".
מעט
מדי.
מי
שאינן -
חבל
שלא
באו,
מי
שהיו -
מוטב
שהלכו. שַקר
קצת.
לא
נורא.
קח
לעצמך
ליומולדת,
בנאדם,
זר
חיוור
של
רחמים
עצמיים,
חמם
את
עצמך,
דחוף
אותם
עם
הגוף
אל
מתחת
לשמיכה.
בחוץ
קר
כמעט
כמו
בבית.
שכחת
כבר
איך
מתעוררים
ליד
אישה.
הרחובות
ריקים
כמעט
כמו
הבית.
שמור
פינה
של
תקווה,
אולי
הפעם
תתדבק
פתאום
מישהי
על
הדלת,
תאמר
שלום,
קראתי,
באתי,
אני
נשארת,
עזור
לי
לסחוב
מהאוטו
את
המזוודות.
'סתכל
איזה
עור
חלק
יש
לי,
ועיניים
כחולות,
ושיער
בהיר
חלק
גולש,
ונמשים
מתוקים
על
האין
שפיץ
של
האף
הסולד,
וגומות
חן,
ושדיים
זקופים
גדולים
ובטן
שטוחה
ומותניים
צרות
ותחת
עגלגל
חלק.
לעולם
לא
יהיה
לי
חצ'קון,
אף
פעם
אין
לי
וסת
ואני
לא
הולכת
לשירותים,
לא
נודף
לי
בבוקר
ריח
מהפה.
אני
מוצצת
וגם
בוסרית
בתולית,
ושמע
איך
אני
מתמוגגת
ואיך
שאני
משתוקקת,
והילדים
שלי
מתים
כבר
לקרוא
לך
אבא.
אולי
מחר
תקום,
תאסוף
את
עצמך
לאיזה
שלוש
שנות
לימודים
גבוהים
ביותר
של
פילוסופיה?
אולי
תחזור
על
ארבע
אל
הרפת?
אתה
גומר.
רוצה
לדבר
על
זה?
הֶפּי בֶּרthדֶי.
(פורסם ב"קיבוץ", שבועון התק"ם, 17.8.88)
